<h1>ראב"ן סימנים ר"ט, ר"י</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ואם מצאה שחוטה באשפה שבבית אכתי באיסורא קיימה עד שיודע לך במה נשחטה אם בכשרות אם בנבלות, דר"ה סבר לה כר' יהודה דאמר לקמן [י"ב.] הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין ר' [יהודה] אוסר ומוקמינן לה במצאן באשפה שבבית. ואם נודע לו שנשחטה בכשרות אע"ג דאיתיליד בה ריעותא כגון בא זאב ונטל את בני מעיין והחזירן כשהן נקובין או אינקיב ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא הרי היה בחזקת היתר דאמרינן לאחר שחיטה ניקבה על יד זאב וטבח, עד שיודע לך ברור שקודם שחיטה ניקבה כגון אם לא נטלה זאב או אינקיב היכא דלא משמשא ידא דטבחא או שנטרפה בשאר מיני טריפות, דאמרינן לקמן [י"א:] דסמכינן ארובה גבי טריפה. ונ"ל דכי סמכינן ארובה ה"מ בכל י"ח מיני טריפות לבד מריאה שהיא עלולה ליטרף ולהכי נהגו לבדקה, וכיון דנהגו לבודקה אי איתרע דמתפקעא בלא בדיקה לא סמכינן ארובה וטריפה, דהא לא סמכינן ארובה בלא בדיקה כמו בשאר טריפות כדאמר במסקנא [שם] דהיכא דאיפשר למיבדק כמו בריאה בדקינן, ושאר טריפות דלא איפשר למיבדק לא בדקינן, אבל למיסמך ארובה בלא בדיקת הריאה לא אמרינן. וכבר אותו מעשה היה בקולניא בימי חכמים הראשונים דאיתפקעא ריאה בלא בדיקה והיתירה אחד מהן ונחלקו עליו כל חכמי הדור ואסרו, אבל רבינו שלמה ראה לו בו היתר ואמר אע"פ שהוא היתר אין מורין כן ואין מפרסמין הדבר. (מצאה) [מצאתי] טבח ששכח והוציא את הריאה בלא בדיקה כיון שאין נראה בריאה שום סירכא ושום בועה ולא חוטין מנותקין ונפחינן לה ועולה בנפיחה כשירה ולא אמרינן דילמא סירכא הוה בה, ומדמי' לה לריאה שניקבה היכא דמשמשא ידא דטבחא אי נמי להא בא זאב ונטל את בני מעים והיל[כך] כשירה, ואי אינשו טבחא ולא נפחא ונתחתכה הריאה ספק טריפה היא ואסורה, וכשר הדבר.
